עד גיל 21 תטוסי לירח הכריזו לי העתידות על גבי מסטיק הבזוקה שרכשתי במכולת של חווה מול הבית ספר.
כל יום אחרי הלימודים אותו טקס .
חצי שקל על מסטיק ורוד שימתיק לי את החיים האפורים של אז.
אבל זה לא קרה. לא הגעתי ליעד בגיל 21.
למעשה עד הגיל המיועד הטיסה היחידה שעשיתי עד אז הייתה ליוון.
אבל זו לא היתה יוון הכחולה. זו היתה יון אחרת הרהרית ומלאת סלעים .
גם לא טיילתי אלא נסעתי להדריך ילדים יהודים בקייטנה מכל אירופה.
חזרתי נרגשת אבל לא מבינה , לאן נעלמו הבתים הלבנים עם הדלתות הכחולות .
השנים עברו , יש לי כבר 2 דוגמניות קטנות ובעל שמכריז טסים ליוון.
אני קצת מתנגדת ומבקשת רק לא להיתקע במקום בלי בתים לבנים וחלונות כחולים.
היעד היה האי אנדרוס.
שפע של בתים לבנים , בנויים אחד מעל השני בצלעי ההרים , ונשפכים למים כחולים נקיים.
מבוגרי השבטים יושבים להם בכניסות על כוס אוזו עם השכנים וצעירים שנעלמו קליל מהאי.
המלון דירות האינטימי שבוא אירחו אותנו היווה מאוד את האווירה היוונית, כל הזמן שמח , וחיוך על הפנים. לחם שמגיע על גבי אופנים בבוקר ומאמא עם כלבלב שתמיד נמצאת בחדר האירוח.
תמיד אהבתי כחול (מה חשבתם שהפוני זה סתם ? ) אבל שם הוא היה קסום אפילו יותר.
היה משהו בשקט שהעלה חיוך ורגיעה , היה משהו בדגים מקרמיקה שהיו תלויים בכל פינה.
ואפילו שזיו , בעלי, היה חולה 3 ימים עם חום גבוהה, הצלחתי שלא לדאוג ולהתמסר. לבחור באושר.
כשהתחיל סגר הקורונה הראשון, בעודי מנקה קבצים במחשב נתקלתי בתיקיית הזיכרונות שהיתה מלאה בתמונות של החופשה הקסומה . נתקפתי געגוע . וככל שהמצב החמיר בארץ ככה היתי זקוקה יותר ויותר לבחור באושר , למצא את השלווה, ולזכור ששפע ימשיך לזרום לחיי.
לא פשוט להישאר אופטימי , אבל זו צריכה להיות קודם כל בחירה.
ככה בעצם התחלתי לדמיין את הקולקציה, זורמת עם הנשמה והקולות של יוון.
המצב בעולם ובישראל רק החמיר והקולקציה הלכה ונדחתה , המפעלים יצאו לחל"ת, אבל המסרים רק התחזקו .
לחיות את הרגע >>> לצפייה בדגם
שלווה >>> לצפייה בדגם
חופשיה לבחור >>> לצפייה בדגם
לנשום >>> לצפייה בדגם
עכשיו היא כבר באוויר , והקיץ הוא עדין כאן. ליוון עדין בעיתי לצאת (במידה ואין לכם זמן לחזור לבידוד),
אבל את האווירה היוונית אפשר למצא גם באי הפנימי שלנו .
לצפייה בכל הפריטים לחצי >>>> כאן .
Comments