הקונספט של בגדים לבנים , ודבש לא עובד עלי אף פעם .
גם השנה נכנסתי לדיכאון איך שהגיעו הרימונים לדוכני השווקים .
מגיל מאוד קטן אני זוכרת את עצמי עצבנית סביב החג הזה ולא מבינה למה , ככל שגדלתי ככה גם הרגשתי רע יותר ויותר . כאמא הרגשתי שחוסר ההצלחות צף וכעצמאית זה אפילו החמיר.
מסביבי כולן עושות תשליך , יעדים לשנה הבאה , לוחות חזון, חוגגות בשמחה ואני הרגשתי שאני נשאבת לרצון להיות לבד, לדכדוך ולחשבון הנפש.
מוכרת לך התחושה?
ציפי שביט אמרה באחד מקלטות הילדות שלי "בואי נבכה ביחד ככה יהיה לנו יותר שמח."
אז השנה הבאסה הזו עוברת יותר בנוח, גם בגלל שכולם יחד איתי באותה ביצת רפש, הפעם אני לא לבד, וגם כי בעצם הבנתי מה קורה פה.
לא זוכרת אם דיברנו על זה אבל אבא שלי תחביבו דייג. במסגרת אותו תחביב ערוץ הנשינל גאוגרפיק היה פתוח אצלנו לא מעט. אומנם לשחות לא למדתי אבל עולם המעמקים בים ריתק אותי תמיד .
שם אתה חשוף לגמרי לטורפים, וכל יצור ימי מוצא לעצמו את הדרך להתמודד עם סכנותיו.
זה שמשך תמיד את תשומת ליבי ביניהם הוא הלובסטר .
חית הים המרתקת הזו יכולה להגיע עד לאורך של מטר, ועד למשקל של כ20 ק"ג.
מי שאי פעם אכל לובסטר (כן , הוא לא כשר)או צפה בתוכנית שבה אכלו אחד כזה יודע שבשר הסרטן רך ביותר ולכן הוא נחשב הטעים ביותר מבין יצורי הים, אבל יש לו מעטפת שריון קשיחה שיש לפצח אותה.
פה מסתתרת התשובה לאי הנוחות שעוברת עלינו בכל ראש השנה.
בכדי שיוכל לגדול , הלובסטר מתחבא תחת סלע למספר ימים ומשיל מעליו את מעטפת ההגנה. מחכה בסבלנות עד שהחדשה תגדל. באותה תקופה הוא פגיע מאוד ורגיש ולכן אינו זז מהמכסה.
אבל מה שמעניין יותר הוא איך יודע שזה הזמן ?פשוט צפוף לו וכואב לו.
כן , הלובסטר גדל אל תוך השריון שעליו עד שכבר אינו יכול לנשום, כואבים לו עצמותיו , הוא מרגיש צפוף, ובא לו להתפוצץ (תרתי משמע) .
בלי התחושה הזו הוא לא היה יודע שעליו לגדול מעבר לשריון, שזה בדיוק הזמן להיות פגיע ולהבנות.
את כבר מבינה לאן אני חותרת נכון ?
לא בטוחה ? צפי בזה >>>>
כן , ראש השנה עד סוכות הוא זמן להתחדשות , אבל היא באה בצורות שונות .
חלקנו בונות תוכניות, חוגגות , מרימות כוסית ,
וחלקנו מתכנסות , זזות באי נוחות , עושות חשבון נפש
אבל בכל דרך אנחנו בסוף גדלות.
המסר שמלווה אותי בתקופה הזו הוא הכל נכון לי , כי בסופו של דבר ,
זה נכון לי להיות קצת בדכאון ,
וזה נכון לתכנן תוכניות ,
העיקר להיות קשובה לעצמך .
איך בעצם לא לשקוע באותו דכאון ? מאוד פשוט , תני לו יעד סיום .
החליטי מתי הזמן להרים את הראש ולהתקדם קדימה . רשמי לך אותו ביומן והתחייבי.
הכי חשוב תזכרי , שהאי נעימות הזו לפעמים היא בדיוק מה צריך כדי לגדול .
שלך דנדי
Comments